--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> ערים (+1000) >> וטרה דורנה >> בין שתי מלחמות העולם
 
 
וטרה דורנה
מאת מרצל בינה
בין שתי מלחמות העולם (1918-1939)
 
 

רומניה גדלה, ועמה האנטישמיות

בעקבות ניצחון בנות הברית בתום מלחמת העולם הראשונה בסוף שנת 1918 ולאחר 144 שנות שלטון אוסטרו-הונגריה, שבה בוקובינה לרומניה.
זו נהפכה ל-ROMANIA MARE (רומניה הגדולה) כתוצאה מסיפוח טרנסילבניה מאוסטרו-הונגריה, הקיסרות שפורקה, בסרביה מרוסיה הצארית, ו-DOBROGEA הדרומית מבולגריה.
בשטחים אלה קלטה רומניה יהודים רבים.
הם היוו גורם מתחרה לאוכלוסייה המקומית בתחומים האינטלקטואליים ובשטח המסחר, ועוררו התנגדות חזקה מצדם.
השינוי בחיי היהודים היה מרחיק לכת והוא לא היטיב עמם.
באי-רצון בולט ובלחץ בנות הברית ניאותו הרומנים להעניק זכויות אזרחיות לכל המיעוטים.
השלטונות ניסו – ולא אחת הצליחו – לסלק או להפחית במידה ניכרת את הנוכחות היהודית בחיי הציבור.
הסתייגות זו של הרומנים לבשה צורה של התפרצויות אנטישמיות, בעיקר בקרב סטודנטים באוניברסיטאות.
בשנות העשרים פרצו מהומות ומעשי איבה בפקולטה לרפואה בבוקרשט ובאוניברסיטת צ'רנוביץ.
הסטודנט היהודי דוד פליק נורה ונהרג ע"י סטודנט רומני ב-10 בנובמבר 1926 בתוך אולם בית המשפט.
השתתפותם של סטודנטים יהודים במגמות לימוד שונות נמנעה ולפעמים אף בכוח.
רשמית השתדלו השלטונות לא להפגין עונות כלפי היהודים, אך עם זאת מצאו אמצעים שונים לחסימת דרכם.
יהודים לא הועסקו בשירות הציבורי; היהודים היחידים שהועסקו במשרות ציבוריות, כגון בתי המשפט, שירותי הדואר והרכבות ועוד, היו אלו שמילאו תפקידים אלה בתקופת השלטון האוסטרי.
מספר המורים היהודיים בבתי הספר על כל דרגותיהם הופחת עד למינימום.
בבית הספר התיכון היחיד באזור LICEUL DRAGOSH VODA, בקימפולונג היה מורה יהודי אחד ויחיד: יוסף היציג שלימד מתמטיקה גבוהה.

האוכלוסייה בעיר

בשנות השלושים מנתה אוכלוסיית וטרה-דורניי כ-10,000 נפשות, מהם 60% רומנים מקומיים.
יתר התושבים היו מחולקים שווה בשווה בין שני לאומים אחרים: הגרמני והיהודי.
הרומנים גרו רובם בשולי העיר ובסביבתה ועסקו בגידול בקר וביערנות.
לעומתם, הגרמנים והיהודים גרו בתוך העיר והיו בראש ובראשונה חנוונים, פקידים, סוחרים בעלי מלאכה ועובדי תעשיות שונות.
הודות לתיירים הרבים שהגיעו לעיר לצורך טיפולי מרפא בקיץ, הכפילה אוכלוסיית העיר את עצמה בקיץ.
החל מאמצע שנות השלושים הייתה גם פעילות סקי בחורף.
תיירות זו אף הביאה עמה הכנסה ניכרת לעיר שנעשתה משגשגת יחסית.
נוצרים ויהודים חיו יחד בהרמוניה עד אמצע שנות השלושים.
היו ביניהם קשרים חברתיים; הם היו חברים באותן אגודות ויזמו תחרויות ידידותיות בין קבוצות אתניות שונות.
בחג הפסח, פקדו נוצרים רבים את בתי חבריהם היהודים כדי ליהנות מן המצות והמאכלים המיוחדים, ואילו בחג הפסחא נתכבדו יהודים בעוגות ובמשקאות אצל מארחיהם הלא-יהודים.
הילדים נהגו לשחק אלה עם אלה, ובקרב הצעירים היו גם חיזורים – אולם נישואי תערובת היו מעטים מאוד.
לכל קבוצה לאומית היו חיי תרבות ודת משלה וכן מוסדות תרבות.
לרומנים הייתה כנסייה נוצרית אורתודוקסית גדולה ובית תרבות,
ה-"SENTINELA" ("המשמר"), שאליו נהרו בימי ראשון צעירים רומניים מן הסביבה בלבושם הלאומי לריקודי ה-"הורה", ה-SARBA ומחולות עם אחרים.
לגרמנים היו שתי כנסיות: קתולית ופרוטסטנטית. הם קיימו מפגשים בבית העם שלהם, ב-"DEUTSCHES HAUS", שבו ערכו ערבי משחק ומחול.
כמו כן היה להם גן ילדים.

היהודים

מרכז התרבות היהודי היה בית הספר העברי – מבנה קומותיים, שבו הקומה העליונה שימשה להתכנסויות ולהצגות, ואילו בקומת הקרקע היו ממקומות הכיתות.
בשבתות ובחגים הוסבה הקומה העליונה לבית כנסת.
בעיר היה גם גן ילדים עברי.
בדרך כלל, ילדים בגיל חמש החלו ללמוד בבית הספר העברי ובו גם ה-"חדר" (ראה הכתבה בפרק "ההתארגנות הקהילתית...").
בגיל שבע נכנסו הילדים לבית הספר היסודי הרומני.
לא ייפלא אפוא כי בגיל עשר דיברו הילדים היהודיים ארבע שפות: גרמנית (לרוב בבית), יידיש (עם הסבים ובני דורם), וכן עברית ורומנית שאותן למדו בבית הספר.
נשיאי הקהילה היהודית היו בזה אחר זה משולם דרוקמן, יעקב דרוקמן, יעקב שיבר, ומשנת 1931 עד עלייתו לא"י בסתיו 1940 – עו"ד ד"ר משה דולברג.
אחריו עד הגירוש, שימש נתן קליפר נשיא בלתי-פורמלי, ועזרו היה ד"ר יוסף דרוקמן.
מזכירי הקהילה היו רובין פולק ומ.רוזוולד.
הפעילות החברתית נמשכה ברובה כבימים שלפני המלחמה.
נוסד סניף ויצ"ו – ארגון הנשים הציוניות – שנשיאתו האחרונה הייתה ד"ר סופי גוטליב.
הודות לגידול המתמיד בתיירות, נעשתה הקהילה אמידה יותר, ופחת מספרת של הנזקקים לעזרתה.

 


חסכון ועזרה סוציאלית

החייט ליאון האוזליך הוסיף לעמוד בראש הבנק לחיסכון.
זוכר אני שמדי חודש הייתי מפקיד בבנק סך 20 ליי שקיבלתי מאבי.
ספרון החסכונות המקושט נרשם על שמי ובעת ההפקדה תמיד התפעלתי מחתימת ידו המסובכת של מר האוזליך.
פעילות העזרה מתוארת בכתבה "פעילות סעד בקהילה" בפרק "ההתארגנות הקהילתית".

בעלי מקצועות חופשיים

רוב בעלי המקצועות החופשיים בעיר היו יהודים.
הרופאים הבאים נמנו, בין השאר, עם אלה שעם סיום לימודיהם נעשו רופאי מרחצאות המרפא בעונת הקיץ: ד"ר מ.אנטלר, ד"ר יענקו בלכנר, ד"ר קרל ברונשטיין, ד"ר יוסף דרוקמן, ד"ר הרמן גוטליב, ד"ר משה גרייף, ד"ר אנטוניה גרינפלד גינקולוגית, ד"ר כץ, וד"ר טרטר – מצ'רנוביץ.
שני בתי מרקחת היו בבעלותם של זילברברג ו-שפר.
סייעו בידם הרוקחים גב' שפר, סלו שמיד והילדה שטרן.
רופאי השיניים ומרפאי שיניים היו סמי פאוסט (אח"כ עבר לצ'רנוביץ), זוניו לקנר, ד"ר פיסטינר, מוניו פכט, אדולף מוהר.
בתחום המשפטים פעלו עורכי הדין: ד"ר משה דולברג, ד"ר ג' האוזליך, ד"ר נתן הוכשטד, ד"ר יונס קסלר, א' קניג, ד"ר אדולף מוהר וד"ר מ' רוזשטראוך.
שמאי המקרקעין היה ד' שטרן.

תעשייה

חלב הפרות שרעו במורדות ההרים, עבר תהליך גיבון במחלבות קטנות, בעלות אמצעים פשוטים מימים ימימה, עד היותו לגבינה המפורסמת "BRINZAD E DORNA".
בשנות השלושים הובאו שני גבנים משוויצריה: NUFER ו-STACHER.
הם התחתנו עם צעירות מקומיות, קבעו את מושבם בדורנה והקימו מחלבות חדישות שצוידו במיטב השכלולים:
ALPINA בוטרה דורניי ו- AROMA בכפר CIOCANESTI הטרפיסט ועוד.
מוצריהם יוצאו לעולם כולו והיו מקור הכנסה למחוז.
התחום המסחרי של המפעלים היה בחלקו בניהולם של האחים גוט, המשפחות בלכנר, לופו ושרול לזרוביץ.
תעשיית העץ מתוארת בכתבה נפרדת בפרק זה.

תנועות פוליטיות

הקשת הפוליטית של האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת למדי.
יהודים מעטים בלבד היו פעילים במפלגות הרומניות הרשמיות, בעיקר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
הייתה קיימת מפלגה יהודית שבראש שלוחתה בבוקובינה עמד ד"ר מאיר אבנר.
עד 1937 נהנו היהודים מזכות בחירה מלאה.
מספר זעום ביותר של יהודים אהד את התנועה הקומוניסטית, אשר הוצאה אל מחוץ לחוק ברומניה.
חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית נמשך לתנועה הציונית ורבים מהם היו בין פעיליה.
תנועה זו, על גווניה השונים הייתה מלאת חיות.
נמנו עמה: באגף השמאל – פועלי ציון; במרכז – הציונים הכלליים; בימין – ה"רוויזיוניסטים" וכן הסיעה הדתית "מזרחי"; נוסף להם פעלה בעיר "אגודת ישראל".
לכל סיעה הייתה תנועת נוער משלה – לפי הסדר הנ"ל, משמאל לימין: השומר הצעיר; צעירי ציון; הנוער הציוני; בית"ר; תורה ועבודה.
אני זוכר מימי ילדותי שקן "השומר הצעיר" שכר חדר בדירתנו שבמרכז העיר.

עם עליית הנאציזם

הפצת התעמולה הנאצית הביאה באמצע שנות השלושים לשינוי קיצוני בעמדות ולצינון יחסי יהודים-נוצרים.
תעמולה זו הובילה לשני כיוונים: להבאת הגרמנים לתחושת גזע עליון ולליבוי רגשות אנטישמיים בנאומי השטנה ובספרות השטנה.
גרמנים רבים נעשו חסידי הנאציזם; אחרים, "שוכנעו" בדרכי איום, הצטרפו לראשונים מתוך פחד – הרומנים נדבקו בחיידק האנטישמיות במהירות.
כמי שהיו כפופים זה מאות שנים לשלטון זר וכמי שגם בקרבם פעלו תנועות אנטישמיות – בהשתתפות אנשי כמורה – לא חשו בכך חידוש.
בגל החדש של האנטישמיות היהודים בודדו מן החברה הסובבת ונחשבו "זרים" במידה גוברת והולכת.
מפלגה ימנית קיצונית חדשה "משמר הברזל" ביטאה באורח גלוי את שנאתה ליהודים.
רבים מן האינטלקטואלים הרומניים, וכמוהם הכמורה הנוצרית האורתודוקסית, גילו אדישות למתרחש, גם אם לא הביעו במפורש את אהדתם לדעות אלה.
באוניברסיטאות שונות פרצו התנגשויות בין סטודנטים יהודיים ללא-יהודיים.
ברחובות התנכלו ליהודים; גדלה תפוצתם של פרסומים אנטישמיים, לרבות עיתונים, חוברות וספרות-שנאה אשר יובאו מגרמניה הנאצית.

ממשלת גוגה-קוזה ואחריה

המצב הפוליטי הורע מיום ליום.
בשנת 1937 הנהיג המלך קרול דיקטטורה, וכל המפלגות הפוליטיות פוזרו.
בחודש דצמבר הגיעה לשלטון – זו הפעם הראשונה – ממשלה אנטישמית מוצהרת, שהורכבה מן המפלגה הלאומית הנוצרית שבראשה עמד פרופסור אנטישמי נודע A.C.CUZA ומן המפלגה הלאומנית הקיצונית מטרנסילבניה שבראשה עמד משורר רומני ידוע, OCTAVIAN GOGA.
ממשלה זו נודעה בשם ממשלת גוגה-קוזה; אף שהחזיקה בשלטון שישה שבועות בלבד, היא הטביעה חותם בל יימחה על החיים היהודיים ברומניה ופתחה עידן חדש בדיכוים.
הצרת צעדי היהודים החלה מיד: היהודים לא הורשו להעסיק עובדים נוצריים בבתיהם או בעסקיהם; השפה הרומנית הייתה שפת חובה בכל המקומות הציבוריים; יהודים הושלכו ממשרות ציבוריות ומהוראה; נאסר עליהם לעסוק בעריכת דין; כן נאסרו התכנסויות כלשהן, לרבות פעילות ציונית.
הצעד החמור מכול הייתה שלילת האזרחות הרומנית מאותם יהודים שלא הצליחו להוכיח את ישיבת ברומניה ובשטחים שסופחו אליה בשלושת הדורות הקודמים לפחות.
בדרך רומני ידוע, TANASE, תיאר במערכונו את עוינותם של שלטונות רומניה והעילית האינטלקטואלית שלה כלפי היהודים, כדלקמן:
יהודי ניצב לפני שופט על מנת להוכיח את זכותו לאזרחות.
בידיו שתי מזוודות מלאות מסמכים.
לאחר עיון במסמכים פוסק השופט: "המסמכים שלך מספקים ומצדיקים את פנייתך, אך חסר מסמך אחד ויחיד".
נוכח פליאתו של היהודי מוסיף השופט: "תעודת הפטירה שלך".
האווירה בבתי הספר נעשתה מורעלת יותר ויותר.
ב-גימנסיה "DRAGOSH-VODA" ב-קימפולונג הטיף המורה למוזיקה BOGAZA לשנאת יהודים, באמצע השיעורים; סטודנטים רבים היו אוהדי משמר הברזל והפגינו בפרהסיה את איבתם לסטודנטים היהודים; מורים נשאו בכיתותיהם נאומים אנטישמיים חוצבי להבות.

ערב השואה ברומניה

בזירה הבינלאומית התחוללו בקצב מהיר מאורעות מבשרי שינויים בסדרי עולם.
באוגוסט 1939 נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות.
אביב 1940 היה המועד האחרון שבו הותר לסטודנטים יהודים לגשת לבחינות בגרות, והונהג ה-"NUMERUS NULUS" שמשמעו איסור על יהודים ללמוד בבתי הספר הרומניים, על כל דרגותיהם.
בקיץ 1940 הוטלו כמה כזרות קטלניות על רומניה: -  ב28 ביוני 1940 סופחו לברית המועצות מחוזותיה BASARABIA ו-בוקובינה-הצפונית עם בירתה צ'רנוביץ; ב-30 באוגוסט אותה שנה סופחה להונגריה, ע"פ ה-"דיקטאט" מ-וינה, צפון טרנסילבניה וב-7 בספטמבר היא העבירה לבולגריה את שני המחוזות הדרומיים של DOBROGEA.
בתוהו ובוהו שנוצר בימים הראשונים להשתלטות הסובייטית על צפון-בוקובינה, חצו יהודים רבים את הגבול לאזור שנכבש ע"י הסובייטים.
מעטים עשו זאת ממניעים אידיאולוגיים כדי לחיות בגן העדן האדום, אך הרוב נקט בצעד זה כתגובה על מה שעבר עליהם ברומניה.
שנים לאחר מכן למדנו על גורלם: חלומותיהם התנפצו לרסיסים, ורבים מהם מצאו שם את מותם.
אבדן השטחים שינה לחלוטין את האווירה הפוליטית ברומניה ואת יחסי החוץ שלה.
המלך קרול נאלץ לוותר על כסאו ולהימלט מרומניה.
הגנרל יון אנטונסקו עלה לשלטון, צירף אליו את מפלגת הימין הקיצוני "משמר הברזל" (6 בספטמבר 1940), וגרמניה הנאצית כפתה את מלוא השפעתה על המשטר והחיים הפוליטיים ברומניה.

הגרמנים המקומיים עוזבים ל"מולדת"

גרמניה "עודדה" את הגרמנים בבוקובינה הדרומית לשוב ל"מכורתם" – היא גרמניה תוך איום כי אם לא יעשו זאת גורלם יהיה דומה לזה של אחיהם בצפון שנעשו עבדיה של ברית המועצות הקומוניסטית.
כל הגרמנים מבוקובינה הדרומית – פרט לכמה משפחות – עזבו לגרמניה (אוקטובר 1940). הם יושבו במחדש באזורים שנכבשו מידי פולין ב-1939, רבים מהם שוכנו בצריפים.
אחד מהם, החנווני האמיד STODULKA כתב אל ידידו בדורנה כי לעתים קרובות הוא מנגן בכינורו את השיר "MAMA DRAGA CE-AM FACUT" ("אימא יקרה מה עשיתי!").

"משמר הברזל" שולט...

משמר הברזל הרחיב את שורותיו ע"י קליטת טיפוסים מפוקפקים, אופורטוניסטיים ופושעים.
משטר של לית-דין ולית-דיין של מעשי הרג ונקם השתלט על המדינה.
היהודים נעשו מטרה כשרה למעשי ביזה ועוול שהתרחשו יום-יום, שלא שמבצעיהם נענשו.
חיי היהודים הפכו לקשים ביותר.
הוטל "עוצר" בשעות החשכה; הוכרחו "להשאיל" ציוד – מכוניות, אופניים, מכונות כתיבה – שלעולם לא הוחזרו; הוכרחו לשאת את "הטלאי הצהוב", הוקם "גטו" שבו שהו הגברים היהודים בכל שעות הלילה; נאסר על היהודים להאזין לרדיו; החזקת מתקן אלחוטי כלשהו הייתה כרוכה בעונש כבד.
בשל השליטה המוחלטת של הממשלה על שירותי המידע, הדרך היחידה לדעת על הנעשה בעולם הייתה האזנה לשידורי רדיו שמחוץ לתחום השפעתה של גרמניה.
יהודים אחדים החזיקו בהסתר בבתיהם מקלטי רדיו.
מדי ערב האזינו לרדיו לונדון, לאחר שנקטו בצעדי זהירות לבל יתגלו.

עם הפלישה לברית המועצות

לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941, פרץ גל חדש של רדיפת היהודים.
הרומנים ראו בעיני רוחם מרגלי בכל מקום; ומי מתאים יותר מן היהודים לרגל לטובת ברית המועצות? הייתה זו אמתלה מצוינת לפעולת טרור שרירותיות, למעשי שוד ולפגיעות ביהודים.
באביב 1941 גייסו השלטונות את כל הצעירים היהודיים לביצוע עבודות ציבוריות שונות מהנץ החמה עד שקיעתה.
עבוד הזו נקראה "שירות אזרחי בהתנדבות", אך לאמתו של דבר הייתה זו עבודת-כפייה ללא שכר וללא גמול כלשהו.
היינו ישנים בבית ועם בוקר חזרנו לעבודה, ועמנו מנת האוכל היומית שלנו.
עסקנו בכריתת עצים ובהכנת עצי הסקה ביער; חפרנו תעלות קשר ומקלטים וביצענו כל מי עבודות בזויות.

המקור העיקרי: - GOLD, כרך 2, עמוד 82. 


יהודי רומני משוחח עם חיילים מקור: פליקר
 

Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים