--עברית  |  English  |  --שמור למועדפים ושתף
דף הבית >> קהילות >> עיירות וכפרים (500-) >> ה-ט >> ואמה
 
 


ואמה Vama
 
   
ד"ר יצחק מרדלר
ואמה, עיירה בין קימפולונג לגורה-הזמורה
מתוך ספר קימפולונג והסביבה (עמ' 51-56)
          
ואמה, עיירה קטנה בדרום בוקובינה, באמצע הדרך שבין קימפולונג לגורה-הומורה, מרחק 17 ק"מ מכל אחת מהן, התפתחה במישור, בין ההרים רונק ובוזאו, המכוסים ביערות אשוחים ואורנים וההר ברבושקה הקירח, מכוסה בעשב דל.
לרגלי הבוזאו זורם הנהר מולדובה שבא מקימפולונג וממשיך לגורה-הומורה ולאורך הרונק, זורם הנהר מולדוביצה, שנשפך למולדובה. במקום הזה נוצר מין אגם עמוק מלא דגים. אגם זה שימש בקיץ חוף רחצה ובחורף מסלול החלקה. במקביל לשני הנהרות, מסילות ברזל וכבישים.
מן המעיין שבברבושקה זורם הפלג, טופליצה, שחוצה את העיר לשניים: העיר העליונה והעיר התחתונה. הגשר, מעל לטופליצה, הוא חלק מהכביש הראשי בין קימפולונג וגורה-הומורה. נחל נוסף (Miclauscha) זורם מההר ברבושקה דרך העיר העליונה למולדובה.
בעיר התחתונה, בין הגשר מעל מולדוביצה, בין הכביש לבתים הנמצאים במרחק מהכביש, משתרע שטח עצום, חלק, שפעם בשבוע, ביום שלישי, שימש כשוק וביתר הימים כמקום משחק לנוער, ששיחק שם כדורגל וכיו"ב.
בשוק ניתן היה להשיג פירות, ירקות, דברי מאכל, כלי מיטה, בגדים, משחקים ובעלי חיים: לרוב סוסים, בקר וכל מה שנחוץ לבני אדם.
ביערות היו הרבה חיות בר: סנאים, שועלים, זאבים, דובים, אילות וחזירי בר. היה כיף לעלות ליער, לנשום אוויר צח לצלילי תזמורת הציפורים, ללקט תות שדה, פטל או אילסרים (אגוזים חומים קטנים), הכל לפי העונה. הנהרות היו מלאים דגים מכל הגדלים ומכל הסוגים. המבוקש ביותר היה הפורל בעל הנקודות האדומות והפורל הלבן.
על ההר הקירח ברבושקה נשארו שוחות וביצורים ממלחמת העולם הראשונה. כאן בילה הנוער במשחק מלחמה או במשחק המשטרה והגנבים.
ואמה, אחד הישובים הותיקים באזור, מוזכרת במסמך מ6- באוקטובר 1406 בקשר למסחר חוץ של מולדובה, כמקום לתשלום המכס. פירוש השם ואמה הוא מכס.
קיים כאן אתר היסטורי, VodaLuiStilpul~ כלומר העמוד של הנסיך שהוקם על ידי RacovitaMihai בשנת 1717, לזכר נצחונו על הצבא האוסטרי. תושבי העיירה התפרנסו מחקלאות, גידול כבשים, בקר, עופות וכן מתעשיה ביתית: שטיחים ובדים, לרוב לשימוש עצמי. היו מוכרים את עודף תוצרתם הכולל חמאה, גבינות, שמנת וחלב, לתושבים שאינם חקלאים ובשווקים בערים הסמוכות.
מתי הגיעו היהודים לואמה לא ידוע. לפי המצבות בבית הקברות היהודי, מסתבר שהם הגיעו לפני מאות שנים. בשנת 1774 עברה בוקובינה מהאימפריה העותומנית לאימפריה האוסטרית. כדוברי גרמנית זכו היהודים לזכויות יתר בהשואה למיעוטים אחרים ובהשוואה ליהודים בארצות השכנות. במשך השנים אף נתקבלו למשרות ממשלתיות. היהודים נתקבלו לאוניברסיטאות, נתמנו למשרות חשובות גם כשופטים ונבחרו לבית המחוקקים. לפי הסכם השלום מ1920-, התחייבו הרומנים להשאיר מינויים אלה בתוקף, אך בזמן שלטונם לא נתקבלו היהודים למשרות ממשלתיות.
 
 

גם בואמה תרמו היהודים רבות להתפתחות המסחר, המלאכה והתעשיה ועבדו במקצועות חופשיים. הם בנו את בתיהם לרוב במרכז, בתים עם חצר וגינת ירקות, כשהחדר הפונה לרחוב מיועד לחנות או לבית מלאכה. היחסים עם השכנים הרומנים היו סבירים עד טובים. הילדים היהודים ביקרו בבתי ספר ממלכתיים, בכיתות בהן שפת הלימוד היתה גרמנית. הם לא נדרשו לכתוב בשבתות ובחגים. גם המסחר והמלאכה שבתו בימי חג ושבתות בהסכמה שבשתיקה מטעם השלטונות.
במלחמת העולם הראשונה נחלו אוסטריה, גרמניה וטורקיה מפלה שבעקבותיה הפסידו ארצות אלה שטחים. חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית פורק למספר ארצות (פולין, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה ורומניה) ובוקובינה הועברה לרומניה ב1920-. החיים המשיכו כרגיל, אך במשך השנים חיזקו השליטים החדשים את האלמנט הלאומי הרומני. הכיתות שהתנהלו בשפה הגרמנית נסגרו. מעכשיו למדו את המקצועות רק ברומנית. בשבתות ובחגים נאלצו היהודים, עם התגברות האנטישמיות, להחזיק את החנויות פתוחות.
בינתיים קיבלה ואמה ב1935- מעמד של עיר. נפתח בה בית-משפט שלום, במקום
הז'נדרמריה (חיילים בסדיר לשמירת חוק וסדר בכפרים), הוקמה משטרה וכל יתר
המוסדות של עיר. דבר זה השפיע על הקהילה היהודית שמנתה כ70- משפחות בואמה, 4
משפחות בפרומוסו ועוד 5 משפחות במוליד הקרובה. הם רצו עצמאות מוועד הקהילה
בקימפולונג וקיבלו אותה. כידוע, במשך ההיסטוריה, התנהלו החיים הדתיים-תרבותיים
של היהודים באופן עצמאי.
בואמה היו שני בתי כנסת, סאונה טורקית, מועדון ציוני פעיל, "חדר" ללימוד תורה
לילדים בני 13-3 שנים, שוחט ששימש גם כחזן, שומר בית הקברות ועוד. ההוצאות היו
גדולות ולא כוסו במלואן על ידי ועד הקהילה בקימפולונג. באסיפת הגברים שהתקיימה
בבית-הכנסת הגדול, נאמו מועמדים ליו"ר הקהילה והציגו תכניות פעולה משלהם, הציגו
את סגניהם המיועדים וחברי הוועד של כל אחד. ברוב קולות גדול נבחר שמואל מרדלר,
אחד ממנהיגי ואמה זה שנים רבות, איש יפה תואר, נואם בחסד עליון, ציוני, מארגן
פעילות לנוער ומסיבת שבת בבית הכנסת הגדול (סעודה שלישית). כסגנו נבחר מנדל
סגד מפרומוסו, אחד מעשירי הקהילה.
 
 

הם ארגנו את הקהילה החדשה על בסיס חדש. תקציב מאוזן, כללים לבחירת גבאי
בתי-הכנסת, קבלת עובדים (שוחט, חזן) לפי מכרז ועוד. כך נתקבל במכרז השוחט כהנא,
בעל קול ערב, וחוייב בחוזה לעבור בפני התיבה בשבתות ובחגים. הוא הנעים בקולו
והלהיב את קהל שומעיו מיום כניסתו לתפקיד ועד גירוש היהודים מואמה בשנת 1940.
בבתי הכנסת היה מניין בכל ימות השנה. בחגים כמעט כל היהודים נכחו ובראש השנה
אפילו שני האפיקורסים הידועים הופיעו וישבו על הספסל בחצר בית-הכנסת, כדי
לשמוע תקיעת שופר.
 
 

כאמור היו שני בתי-כנסת. בבית-הכנסת הגדול היה אולם גדול וגבוה עם חלונות גדולים, ארון קודש מפואר עם פרוכת יקרה ובתוכו מספר ספרי תורה בהם קראו בשבתות ובחגים לפי תור מסויים. באמצע האולם: במה משושה מוגבהת וגדולה ועליה שולחן להנחת ספר התורה לקריאה וספסל עליו יושב האיש שהוזמן להחזיק בתורה בשתי ידיו בזמן גילגולה והחזרתה למעיל בו כוסתה. על יד האולם הגדול חדר קטן ונמוך עם כניסה נפרדת מבחוץ ודלת פנימית לאולם הגדול. כאן נערכו התפילות בימים הקרים של סתיו וחורף. בחדר זה הרביץ תורה, החל מא"ב ועד גמרא, מלמד יחיד שקיבץ סביבו כמעט את כל ילדי העיירה מגיל 3 עד אחרי הבר-מצווה.
מדי פעם התחלפו המלמדים מסיבות שונות, אולם דאגו תמיד להביא מחליף מכפר מולדתם בורשה, כפר חקלאי של יהודים במארמורש. פרט למשכורתו קיבל המלמד ארוחות במשך שבועיים עבור כל תלמיד. במקביל ל"חדר", פעל מספר שנים בית-ספר עברי, מנוהל על ידי צעיר פליט מאודסה שבאוקראינה: מאיר גרוסמן שמו. אדם זה נקלט אצל משפחת וינינגר ולימים התחתן עם הבת הבכורה. שיטת הלימוד היתה לפי "ברליץ" דהיינו: עברית בעברית.
החינוך בחדר, בבית-הספר העברי, כמו בבית, היה מבוסס על העקרונות העתיקים: אתה בחרתנו, עם הספר, האמונה שה' שומר עלינו ומאידך אל תתנהג כמו גוי, לצפצף מתאים רק לגוי וכדומה. ייתכן שרגש גאווה ועליונות שפותחו בנו, גרם לכך שיכולנו בכל הדורות לעמוד בפני אי-צדק, עלבונות ורדיפות בגולה.
היהודים תרמו רבות להתפתחות ואמה מבחינה כלכלית: חנויות מזון, טקסטיל, גלנטריה ונעליים, מוצרי איכרים, כלי-עבודה וחומרי בנין, דברי זכוכית, צבעים ודברי כתיבה, בעלי מלאכה שונים: שען, חייטים, סנדלרים, ספרים, פחח אחד, נגרים, רופאים, עורכי דין ועוד. בתעשיה הפעילו מנסרות: "בוקובינה" של אנהאוך מצ'רנוביץ, שהעסיק מאות פועלים, "מוליד" בית-חרושת לקרטון ומנסרה במוליד, של אוסקר קריינדלר שהעסיק גם הוא מאות פועלים וכן בתי-חרושת קטנים יותר של פוגלפנגר יעקב ומלצר מאיר. כמו כן טחנת קמח של איציק מנד, בית חרושת למכושים ומעדרים של שמואל מרדלר ולגרזנים ומכושים של פלדשטיין לייב.
כאמור היחס בין בני ישראל והרומנים היה סביר עד טוב. אמנם בכנסיות שמעו מפי הכמרים כמעט בכל דרשה, שהיהודים צלבו את ישו הנוצרי, אבל העם לא ראה בשכניהם היהודים את מבצעי המזימה. היו כאלה שהאמינו, כי הורי הוריהם של היהודים דהיום ביצעו את הצליבה והאחריות ממשיכה לרבוץ על כתפיהם של הצאצאים.
רדיפת היהודים נעשתה תכנית ממשלתית בשנת 1937 כשקוזה וגוגה הרכיבו ממשלה. האנטישמיות פרצה בכל מקום ברומניה. גם בואמה, בימי ראשון, כשהגויים יצאו מכנסיות משולהבים נגד רוצחי בן האלוהים - ישו, או כאלה שהספיקו להשתכר, הוציאו את זעמם על בתי היהודים, בזרקם אבנים ובשברם את הזכוכיות בחלונות ובדלתות. היהודים התגוננו בהתקנת תריסי עץ עבים בחלונות ובדלתות.
חוקים טרדניים לא איחרו לבוא: חוק לבדיקת האזרחות של היהודים, שגרם להוצאות משפט, ימי אבטלה ולעגמת נפש. חוק להעברת עסקים לרומנים, המחייב כל יהודי בעל עסק לקבל בשכר, רומני, שילמד ניהול העסק, שיועבר אליו על ידי הלאמה וכן חוק האוסר על יהודים לדבר מחוץ לביתם שפה אחרת מאשר רומנית.
אולם הגרוע מכל היתה ההוראה משנת 1940 האוסרת על יהודים לגור בכפרים. תוך 24 שעות נאלצו יהודים לעזוב את הכפרים ולהפקיר את רוב רכושם במקום.
בואמה התמנה באותו הזמן סטודנט אנטישמי בראש העיר. על-מנת לגרום לגירוש היהודים, פעל להפיכת העיר לכפר. אולי זה מקרה יחיד בתולדות האנושות, כי מטבע הדברים האנשים שואפים להתקדם וכאן היתה מין נסיגה. המזימה הצליחה ובקיץ 1940 נאלצו היהודים לעזוב. באותו הזמן היו בואמה, כולל פרומוסו ומוליד, מעל 700 משפחות (כ450- נפשות) ואלה הן:

Aschkenazi ,Schmil Auerbach ,Markus Auerbach ,Mendel Auerbach ,Hermann Alper Deutsch ,Leib Bergmann , ,ritsch Berkovi ,Reuben Bittkower ,Salo schkenazi~ )ע , 10111 schul( ~Me ,Samuel Engler ,Druckmann ,Isack Druckmann ,Drassinower ,Mayer Deutsch ,Hilda Feldhammer ,Frischlender ,Frimmet ,Yoel Eisenkraft ,Isack Eisenkraft ,Herman Engler ,David Feldstein ,Josef Feldstein ,Salomon Feldhammer ,Hersch Feldhammer ,Abraham ,Abraham Goldhagen ,Mendel Goldhagen ,Frenkel ,Fleischer ,Feuer ,.ן% Feldstein ,Jacob Kreindler ,Oscar Kreindler ,Huttman ,Melach Herschkovitch ,.Dr Hart ,Huttmann ,Lehrer 1. .Dr ,Solomon Lang ,David Laufer ,חמבמ!נמב] ,Advocat Kapises ,.Dr Korber Merdler ,Samuel Merdler ,Saul Merdler ,Bernhard Montag ,Littmann Montag ,Kahane ,תתבעחסח Neumann ,Advocat Mosberg ,Pinkas Melzer ,Rubin Melzer ,Muhlrad ,Zilly ,Pollak ,Mendel Pollak ,Hermann Pasternak ,Markus Pressner ,Nadel ,Albert Neger

,Weiselberg-סח05א ,Ruttner ,Bruno Pressner ,Doniu Pressner ,Poplicher ,Itzhak Pollak ,Dora Sand ,Abraham Sand ,Salzberg ,7. .ז(] Rones ,Rosenbau ,Rosenbeck ,Rappaport ,Hermann Schlagel ,Schauer .Dr ,Arnold Schaffer ,David Schaffer ,Mendel Sand Schnarch ,Seide Schlagel ,Beer Chaim Schlagel ,Leizer Schlagel ,Feiwel Schlagel Thau ,%40505 Thau ,Bruno Tarter ,Stein ,Hersch Schwarz ,Max Seidenstein ,Mendel ,Werner ,Jakob Vogelfanger ,Hermann Vogelfanger ,Markus Vogelfanger ,Veit ,Josef Weininger ,Isack Weininger ,Weiselberg .נגיב(] Wenger ,Sara Wenger ,Israel Wenger .Meir Zigler ,Isak Zand ,Winninger ,Meschulem

הרשימה אינה מושלמת. הקוראים מתבקשים להודיע לעורך הספר שמות המשפחות החסרות, הן ברשימה זו והן ברשימת החוזרים מטרנסנסטריה לואמה.
רוב יהודי ואמה הצטרפו ליהודי קימפולונג וגורה-הומורה, וברור שגורלם היה דומה לגורל יהודי מקומות אלה. ב10.10.41- הוגלו לטרנסניסטריה ברכבת משא, בקרונות להובלת בהמות, ללא מים לשתיה, ללא שרותים. הרכבת עצרה כעבור מספר שעות לחצי שעה בשדה פתוח לעשיית צרכים והחיילים איפשרו לרדת מהקרונות. ילדים, נשים וגברים רצו לשדה לעשות את צרכיהם וחיפשו לשווא מקום מסתור. היתה הרגשה של השפלה, של חוסר אונים ודכאון. דרך הכפר ההרוס Ataki עברו את הגשר למוגילוו ומשם בשיירות ברגל ללא מטרה, הלכו ימים אין ספור, כשהחיילים יורים בנכשלים בהליכה, שנשארו אחורה.
אחרי זמן רב, כשהפסיקו עם הנדודים והאנשים הורשו להישאר במקום כלשהו, שוכנו, בדרך כלל בבתים הרוסים. הקור, הרעב, המחלות ועבודות הפרך הפילו חללים רבים מאוד, כמתואר בספר זה.
אחרי השחרור מהמחנות, בשנת 1944, חזרו מטרנסניסטריה לואמה כ50- משפחות (כ90- נפשות) לרוב בלי אחדים מבני המשפחה, לעתים משפחה בת אדם אחד, ואלה הם:

Bitkover ,Smil Auerbach ,Hermann Alper ,Salo Aschkenazi ,Meschulem Aschkenazi

,Eisenkraft ,Druckmann ,Isack Druckmann ,Mayer Deutsch ,Leib Bergmann ,Reuben
,Mendel Goldhagen ,Feldhammer ,Frischlender ,Samuel Engler ,Herman Engler ,Solomon Lang ,LehrerI .I.Dr ,David Laufer ,Jacob KreindlerJacob ,Avraham Goldhagen ,Nadel ,Albert Neger ,Pinkas Melzer ,Rubin Melzer ,Saul Merdler ,Bernhard Montag Rosner  Weiselberg, ,,Rosenheck ,Peppi Rones ,Itzhak Pollak ,Doniu Pressner ,Bruno Pressner ,Max Seidenstein ,Salzberg ,Arnold Schaffer ,Dora Sand ,Avraham Sand Weiselberg, i ,Bruno Tarter ,Mendel Sand ,David Schaffer ,Leiser Schlegel ,Feiwel l Weininger ,David Wenger David ,Marcus Vogelfanger ,Jacob Vogelfanger ,Yosef Thau ,Moses .Meir Zigler ,Meschulem Weininger ,Isack

הם ניסו להשתקם בואמה ללא-הצלחה. כעבור חדשים מספר, החלה העליה לישראל. בשנת 1964 נשארו רק 6 משפחות, 4 מהן עלו בשנות ה70- ורק 2 בודדים: ציגלר מאיר ולרר בטי נשארו ונפטרו בואמה. מאז אין יהודים בואמה.
לתשומת לב הקורא: שמות המשפחות שגורשו מואמה ואלו שחזרו אליה מטרנסניסטריה, נאספו על ידי אחי שלמה צבי ושאול מרדלר.

   


 


Go Back  Print  Send Page
 jbukowina@gmail.com דרך בן גוריון 24 רמת גן 5757345 טלפון: 5226619 – 03 פקס: 5226619 – 03
בניית האתר, העריכה ועיצוב התוכן על ידי  צביקה שורצמן relationet@gmail.com
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים